כל דבר המובא למודעות מאבד מכוחו ההרסני

כל דבר מובא למודעות מאבד מכוחו ההרסני (בהשראת קרל יונג)

בעולמנו הפנימי, נדמה, שכוחות הפועלים עלינו כמו רגשות, דחפים, פחדים, חזקים מאיתנו. תכלס בשטח, הם מנהלים אותנו מתוך הצללים, מתפרצים בזעם או קובעים עבורנו בחירות, שאיננו מבינים מספיק, אם בכלל. קרל יונג, הפסיכואנליטיקאי השוויצרי, שחקר את עומק נפש האדם, ניסח זאת כך: "כל דבר שמובא למודעות, מאבד מכוחו ההרסני." מדוע המודעות היא כוח מרפא כל כך? 

מה קורה, כאשר אנחנו מעיזים להביט באומץ פנימה? האם זה נכון, שהחלקים הלא מודעים שלנו, שולטים בנו? לפי יונג, פועלים בתוכנו רבדים רבים של הנפש: המודע (מה שאנחנו יודעים על עצמנו) והלא מודע (חלקים, שאנו מדחיקים, לא מזהים או מתכחשים להם). הדגשה מיוחדת הקדיש יונג לנושא "הצל" – אותם חלקים של הנפש, שאנחנו לא רוצים לראות כמו: תוקפנות, קנאה, בושה, רגשי נחיתות, יצר, תאווה, שנאה, אשמה, פחדים לא פתורים. כאשר אנחנו לא מודעים לצל, הוא מופעל אוטומטית. 

הוא פועל בנו – לא דרכנו. אנחנו כועסים בלי להבין למה, נפגעים שוב ושוב מאותו סוג של אנשים, בוחרים בנתיבים שמרחיקים אותנו מעצמנו. למה זה הרסני? כי מה שלא מודע, לא ניתן לשליטה, לא ניתן לריפוי, לא ניתן לשחרור. זה כמו פצע שלא רואים. הוא מדמם בשקט, אך מזדהם. כוחו טמון בהסתרה. מה שנסתר – מסוכן יותר. הוא מסוכן יותר, לא כי הוא "רע", אלא כי הוא פועל בלי פיקוח. כמעלים למודעות זה נראה כך: כשאני מזהה – "אני כועסת, כי נגעו לי במקום, בו אני מרגישה לא נראית". כשאני מודה – "אני מקנאה, כי עמוק בפנים, אני מרגישה חסרת ערך". 

כשאני לוחש: "אני נמשך למשהו הרסני – כי אני פוחד מהחיים." באותו רגע, שאנו רואים, מודעים, מבינים, מודים, הכוח ההרסני מתחיל להתמוסס. הצל כבר לא צריך לפעול במחכים. הוא כבר לא "שד". הוא רגש אנושי, כאב. חלק ממני. המודעות מאפשרת לו להפוך מכוח שמנהל אותי, לחלק שאני יכולה להכיל, להבין ולבסוף – לשחרר. איך בפועל מביאים משהו למודעות? דרך שאלות: מה אני מרגישה באמת? מה אני מנסה להסתיר גם מעצמי? אפשר להביא למודעות את "הצל" גם דרך כתיבה, שיח פנימי, טיפול. אלו מרחבים, שמאפשרים לראות בלי לשפוט. 

כמו כן ניתן לפתח עין אוהבת, אך בלתי מתפשרת. עין זו, התבוננות זו, תשומת לב זו, היא  כזאת שאינה מדחיקה לא מצדיקה רק מכירה: "הנה זה, זה בי ואני מוכנה לראות". במקביל פיתוח חמלה עצמית הוא מבין החשובים שאפשר, כדי לצלוח את משימת מודעות לצל. המודעות לא נועדה כדי להלקות את עצמנו, אלא כדי להחזיר לעצמנו את החירות. קרל יונג לא ביקש מאיתנו להיות "מוארים" אלא להיות מודעים. הוא ידע: הדבר הכי מסוכן זה לא הקנאה, או הזעם או הפחד. הדבר המסוכן הוא לא לדעת שהם שם. לכן, ברגע שאנחנו מביטים באמת שלנו בעיניים פקוחות, אנחנו משיבים לעצמנו את השליטה, הריפוי והבחירה. וזהו רגע של חירות. 

בברכה, מיכל תבל 

הדרך לצאת מהמטריקס - 

אימונים, הרצאות, קורסים

 http://www.michaltevel.co.il אתר בית ============================== https://www.instagram.com/michaltevel/ אינסטגרם ============================== https://bit.ly/4iRqpfw פייסבוק ============================== https://www.facebook.com/profile.php?id=100008213136461 פייסבוק מיכל תבל – אימונים והרצאות. ============================== https://www.facebook.com/groups/989958759171389 קבוצת פיתוח תודעה, חיים מתוך סמכות פנימית – מיכל תבל, פייסבוק ============================== https://x.com/michalhill טוויטר שהפך להיות X ============================== https://lp.vp4.me/pxt4 הזמנה להרשמה לאימון אישי ============================== https://chat.whatsapp.com/Bw5sTo981Hd3YtE1F3AwsB קבוצת וואטספ – הרצאות וקורסים ============================== https://t.me/+aUg1YnV5nFxhNzlk טלגרם https://www.linkedin.com/in/michal-tevel-9882b014/ לינקדאין