מרכבת האדם
מרכבה מושלמת של החוויה האנושית"הרגשות השליליים מהווים הסיבה לכאב וגם הפתרון להם" - כעת נציע הסתכלות רוחנית ופילוסופית על דרכה של האלוהות בבחירתה להפעיל את יצירתה. ניתן למצוא בכתבים פילוסופיים ורוחניים רעיון מרכזי על ה"מרכבה" .
זהו כלי מיוחד במינו, שמאפשר לאלוהות להתבונן בעולם וגם לחוות אותו. המרכבה אינה רק יצירת פיזית, אלא חוויה שלמה ומלאה של הרגשה, תפישה, עיכול, חיים ושינוי. המרכבה הופכת להיות מטאפורה לרגש, תודעה וגוף.
המונח "מרכבה" ניתן לראותו כשלב במדרג רוחני, שבו האלוהות בונה מערכת, שהיא הרבה יותר מכניסת אור לחיים. המרכבה הינה יצירה, שנועדה להיות כלי, המאפשר מעבר להתבוננות על העולם גרידא, גם השתתפות חיה בו.
הכוונה היא שהמרכבה שתוכננה אינה כלי חד-ממדי, אלא מערכת רב-ממדית, עשירה ומורכבת מגוף, תודעה, רגשות, חוויות, תחושות ותחומים נוספים, שאותם אנו חווים בחיים האנושיים. המרכבה הזאת יכולה לשמש כמשל לאדם עצמו – גוף אנושי ונפש, המהווים את התשתית שבה האלוהות מתגלה וחווה את העולם.
הגוף הפיזי אינו אך ורק מכונה שמבצעת פעולות. הוא גם אמצעי לתפוש ולחוות, להביע ולהרגיש את העולם החיצוני ואת העולם הפנימי. הגוף הפיזי הוא כלי, שמאפשר לאלוהות בחברותא עם האלמנט הרוחני המרכזי שמאחורי האדם, להתבונן על הבריאה ובמשמעותו הדומיננטית יותר – להיות חלק ממנה.
לפי אספקלריה זו לאלוהות סגולות מעבר להתבוננות בלבד. היא גם חווה, דרך האדם, את העולם שבראה. ההיבט המרכז ברעיון זה הינו שהאלוהות לא מסתפקת רק בתצפית על הבריאה, אלא שואפת לחוות אותה במלוא עוצמתה.
תודעה מתבוננת בלבד, אינה תודעה מלאה ואינה יכולה להבין את עומק מהות הבריאה. רק דרך החוויה המלאה, המתבטאת גם בחומר וגם ברגש יכולה האלוהות להגיע להבנה של בריאתה. זו תפישה רדיקלית ועמוקה, שמעמידה את חווית אנוש במרכז הבריאה.
לא מדובר ביצירה של ישות נפרדת מן האלוהות, אלא ביצירה של ישות בה האלוהות עצמה מתבטאת ונחווית בכל ממדיה, מהחומרי ביותר ועד לרוחני. כאשר האלוהות חיה באנושי, היא מבינה סבל וכאב בקצה אחד ושמחה בקצה הנגדי.
המטרה היא לחוות עד תום את המאבק להגשמה ואת תחושת המשמעות. האידיאה היא, שדרך החוויה הזו, האלוהות מממשת את היכולת שלה להיות חלק מהבריאה בכל היבטיה. המרכבה מאפשרת ונותנת לאלוהות יכולת מיוחדת – את היכולת לחוות את העולם דרך חושים ורגשות.
ההיבט של "להרגיש, לחוש, לתפוש, לעכל, להיות, לחוות ולחיות" הוא קריטי בהבנת המשמעות של החיים. ההרגשה נותנת ממד נוסף לחוויית החיים ובלעדיה החיים היו די שטחיים ומומעטים. הרגשה ותחושה מאפשרות לאדם (ודרכו לאלוהות) להרגיש את העולם באופן אינטימי ועמוק.
היכולת להרגיש את הסבל והעונג היא זו שמביאה אותנו להבין את המשמעות של חיים ולקבל את מורכבותם. אם היה לנו רק שכל להתבונן על הדברים, היה חסר חיים ועומק, שהשכל לבדו לעולם לא היה מצליח להגיע עדיהם. היבט נוסף הקיים רק בבן אנוש הינו תפישה ועיכול שכלי.
תפישה ועיבוד שכלי זו היכולת להבין עולם באמצעות חושים פיזיים, בתוספת הרמה המנטלית והרוחנית. זהו המישור בו אנו מעבדים חוויות, מפרים אותן ומסיקים מסקנות. רגשות ותחושות בלבד, ללא יכולת פרשנות ועיכול ברמה מנטלית, היה משאיר את החוויה ללא התובנות שאפשר "לסחוט" מהתהליך. לכן הרגש לבדו, ללא השכל, לא נותן חוויה שלמה וגם השכל ללא הרגש מחסיר מהחוויה. חיבור השתי וערב של שתי ישויות עוצמתיות אלו: רגש ושכל, המצויים באדם, הינם חלק קטן מתפארת היצירה.
להיות ולחוות הזו היבט של החיים עצמם. לא מדובר רק בקיום המתחולל ברבדים נפשיים ורגשיים. "להיות" זה לחוות את העולם בדרך מלאה ושלמה, להיות נוכח וער במציאות. כאן רמוזים המישורים הגבוהים יותר של האני העליון או הנשמה, משכן האינטליגנציה, האינטואיציה והרצון הגבוהה, המוספים את הטעם המיוחד שלהם לחוויה והוויה. האלוהות אינה מסתפקת רק בתצפית חיצונית של בריאתה. היא שואפת להרגיש, לחוות ולהיות חלק מהמרקם העמוק והמרגש של החיים. הייחודיות במרכבת האדם היא היותה משולבת.
היא עשויה מחלקים שונים, שנפגשים זה בזה ויוצרים זה עם זה שילובים רב ממדיים. הגוף הפיזי, הרגש, התודעה, ההבנה והשפע. כל אחד מהם מהווה חלק מהותי בתהליך חוויית החיים. העולם האלוהי אינו מחוץ לבריאה ולבריות, אלא נוכח גם בתוכנו.
אנחנו מהווים את המרכבה, שבה האלוהות נוהגת, רוכבת ודרכה חווה את עצמה. האלוהות בראה את מרכבת האדם והכניסה בו ניצוץ ממנה, כדי לחוות את כל מה שניתן במסגרת בריאתה הנפלאה. זאת גם הסיבה שלרגשות יש פאן חשוב ביותר במלאכת הבריאה, שבלעדיו, לא היה ניתן להרגיש את כל השפע הקיים בה.
המשמעות העמוקה היא שהבריאה נראית, כביכול, כיצירה חיצונית של האלוהות, אך למעשה היא גם המהות, שבה היא חווה את עצמה. "המרכבה" האלוהית, למרות שנתפשת לרוב כאובייקט פיזי, הינה כלי, שבו האלוהות חווה, מרגישה, תופשת ותופסת, מעכלת ויוצרת קשר אינטימי עם הבריאה שבראה.
כל פרט ופרט במרכבה הוא חלק מהחוויה הכוללת, חוויה שהינה מעבר להתבוננות וצפיה מהיציע על ההצגה הגדולה, אלא חיים ממשיים של ההצגה, של התיאטרון הבריאתי. כך שבאמצעות המרכבה האלוהות נכנסת עמוק, עמוק אל תוך כל עונג, כאב, סבל, שמחה או כל חוויה אחרת. החיים האנושיים, על כל מורכבותם, הם הדרך שבה האלוהות ממששת את שני הכישורים שלה כבוראת וכחווה חיה בתוך בריאתה.
זו אינה רק גישה מסיטית, אלא דרישה להיות מודע באופן מלא לחיים, להרגיש אותם, להבין אותם לעומק ולהיות מאוחדים איתם. זו בקשה להיות בהתרחבות מתמדת, שמבטאת את ההתגברות על המגבלות והיפתחות למרחבי הכללה אישית חדשים. החליפה האלוהית, שהיא האדם בכבודו ובעצמו, "בצלם אלוהים ברא אותו", הינה שילוב גוף פיזי ואנרגטי, שבו שרויים רכיבי המרכבה הנוספים.
החליפה האלוהית מורכבת בצורה כזו שבה הגוף הפיזי האנושי משמש כמרחב של פעולה. במרבית התרבויות, תודעת האדם לא נתפשת רק כנמצאת במישור הפיזי בלבד, אלא התנסות, המגיעה מתוך "הבחירה" האלוהית, ליצור חוויה חיה ועשירה.
מתוך תובנה זו חליפת החלל האלוהיות היא מפגש אדיר בין רוח לחומר. הגוף הפיזי, עם כל פרטיו, אבריו ופעולתו המורכבת, מאפשר לאדם להיות חלק מהיקום הפיזי, לפעול בו, לחוות אותו ולהשפיע עליו. אם הניצוץ האלוהי, שאפשר לכנות אותו גם הנשמה של האדם הייתה נשארת ללא הכסות של הגוף הפיזי, היכולת שלו לערוך מחקר על האלמנטים החומריים לא הייתה מתאפשרת. החליפה הזו היא הדרך, בה האלוהות מתבטאת במימד החומרי. דרך הגוף, האדם מקבל גישה למידע תחושתי וחוויותי שמתקיימות במציאות הפיזית כמו ראיה, שמיעה, טעם, ריח, תחושת מגע.
כל אלו מבוססים על יכולת הגוף האנושי לחוות את העולם החיצוני ולקבל מידע נחוץ לניווט בחיים. הגוף הפיזי מופעל על ידי הגוף האנרגטי ומונע על ידי רגשות, שעשויים להיות דלק טוב בשבילו. הדלק יכול להיות באיכות טובה או באיכות פחותה, תלוי באיכות הרגש. כל צעד, כל נשימה, כל פעולה חושית מייצגת את האינטראקציה של האלוהות עם המציאות של העולם הפיזי. הגוף האנרגטי הינו מצב האנרגיה האלוהית.
הגוף הפיזי משתלב באורך פלא עם הגוף האנרגטי, שהוא "מצבר אנרגיה" של האדם. בעוד הגוף הפיזי משמש כמסגרת חומרית לקיום בעולם הזה, הגוף האנרגטי הוא החלק המהווה את המקור לכוח החיים, שמניע אותנו.
הגוף האנרגטי הינו מצב האנרגיה האלוהית. הגוף הפיזי משתלב באורך פלא עם הגוף האנרגטי, שהוא "מצבר אנרגיה" של האדם. בעוד הגוף הפיזי משמש כמסגרת חומרית לקיום בעולם הזה, הגוף האנרגטי הוא החלק המהווה את המקור לכוח החיים, שמניע אותנו. גוף האנרגיה הוא גוף בלתי נראה, שדה אנרגטי (אלקטרו-מגנטי, אסטראלי ומנטלי), שסובב את הגוף הפיזי ומחבר אותנו לאנרגיה חיונית, שמניעה את כל היקום.
במובנים רבים, הגוף האנרגטי הוא המקום האחרון בסולם השלבים לפני הגוף הפיזי, שבו נוגעת התודעה האלוהית. גוף האנרגיה הינו מצטבר אנרגטי, שמעביר את כוח החיים של האלוהות אל האדם, מחבר אותו ליקום ולכוחות הרוחניים האדירים שבו. הגוף האנרגטי הוא שמסייע לנו לחוש, להבין ולחוות את עצמנו ואת העולם באופן שהוא מעבר לתחושות הפיזיות.
גוף האנרגיה הוא התחלת המפגש עם הממדים היקומיים. הוא יכול להתבטא באנרגיות כמו שדה האור, תחושות אינטואיטיביות, חיבור לעולמות רוחניים ועוד. הגוף האנרגטי מאפשר לנו להרגיש את החיים בעדינות ובשכבות של חוויה שמספקות לנו עומק ומאפשרות לחוות את העולם מעבר למה שרואות העיניים הפיזיות.
מהות האדם השלם הוא שילוב הגוף הפיזי עם האנרגטי. הייחודיות של האדם בעיני האלוהות, היא השילוב בין הפיזי לרוחני. ברמה החומרית זה מתחיל במפגש בין הפיזי לגוף האנרגיה. לגוף האנרגיה תכונות פיזיות (חלקיקים) ותכונות רוחניות (גל).
פלא העולם נוצר בשילוב פיזי/אנרגיה באדם וביצורים חיים נוספים, בעיקר ביונקים, שילוב מחבר ממדים בחיבור קוונטי, המאפשר קפיצה בין ממדים, בעודך נשאר (לפחות כמה שידוע לנו) במישור הרמה הפיזית.
כל אחד מאלו – הגוף הפיזי והגוף האנרגטי מעניק עוצמה שונה ויחד הם יוצרים את החוויה האנושית המלאה. הגוף הפיזי מאפשר לנו לקיים את חוויות החיים בתנאים חומריים, בעוד שהגוף האנרגטי מעניק לנו את החיות והחיבור לאנרגיה האלוהית, שמניעה אותנו פנימה לעבר תודעה גבוהה יותר, לעבר ההבנה האמיתית של משמעות החיים.
ההבנה הזו מחברת אותנו לתפישה של האדם כישות רוחנית, שמביאה לידי ביטוי את האלוהות שבתוכה, על ידי פעולתה בעולם החומר. הפעולה בתוך עולם החומר בשילוב עם "דרך התודעה" - האנרגיה החווייתית שהיא משדרת - הופכים להיות היזון חוזר של חוויות הניצוץ האלוהי.
היזון חזור זה הוא סך כל הניסיונות הקיומיים וחוויות החיים של האדם, שמתועל בחזרה למקור האלוהי, אל עבר מאגר התובנות האלוהיות השמיימיות. כך, האדם בהיותו מבצע פעולות חומריות למעשה, "מעבד" את האנרגיה שמגיעה אליו מן מהיקום, מהבריאה ומעצמו ומחזירה אחרי שנשף בה את נשיפתו הייחודית (נשיפת חווית החומר).
הגוף האנרגטי הינו המנחה של הדרך הרוחנית. בעוד הגוף הפיזי משמש כמסגרת לפעולות יומיומיות, הגוף האנרגטי, שהוא המסד של הממדים הנוספים, שכביכול מעליו, (הגוף הרגשי, השכלי והנשמתי) הוא המדריך הרוחני של הדרך.
אם נביט על הגוף האנרגטי כחיבור למרכיב הרוחני בנו, נגלה שהוא מוביל אותנו לעיתים למקומות של גילוי עצמי, תחושות אינטואיטיביות או יכולות של התעלות רוחנית. דרך הגוף האנרגטי, האדם יכול התחבר לאור הפנימי, לרגשות חזקים, לכוחות רוחניים ולחוויות, שמניעות אותו על עבר הידע הפנימי.
מרכבת האדם מורכבת מהגוף הפיזי, האנרגיה, הרגש והשכל. ועל מרכבת האדם רוכב לו הרכב הגבוהה או הנהג של המרכבה, שהוא ידוע בספרות הרוחנית ולמתרגלי מודעות עצמית כניצוץ האלוהי באדם – הלוגוס המשולש, המורכב מאינטליגנציה, אינטואיציה ורצון.
הגוף האנרגטי מחבר את כל הרמות מעליו, באופן פלאי, דרך הגוף הפיזי אל עולם החומר. העבודה הרוחנית, אם כך, אינה מגיעה לקץ עמלה רק בפעילות על הגוף הפיזי לבדו, אלא מוסיפה עליה גם את המשימה של חיבור עם הגוף האנרגטי (שבמקרה הזה כולל את כל השכבות שמעליו, שהוא תשתית להן).
תהליכים כמו מדיטציה, ריפוי, חיבור לטבע ולרוחניות, או התבוננות פנימית, מסייעים לחזק את הקשר עם הגוף האנרגטי ולשפר את החיבור עם האנרגיה האלוהית, שמניעה אותנו. ההבנה שהאלוהות "בנתה" את האדם כישות משולבת גוף פיזי ואנרגטי, מייצגת את המיוחדות שבה נוצר האדם. האלוהות העניקה לאדם את האפשרות לחוות את העולם הפיזי והרוחני במקביל.
הגוף הפיזי מעניק לאדם את הכלים לקיים חיים חומריים, בעוד שהגוף האנרגטי הוא המקור לאנרגיה חיונית, תחושות רוחניות והבנה תודעתית עמוקה. שילוב זה מביא אותנו להכרה בכך שהאדם הוא יצירה שלמה וכוללת.
ישות האדם משדרת כוח ויכולת, כך שחוץ ממעשיו החומריים, הוא פועל גם דרך תחושותיו הפנימיות ויכולת החיבור שלו לעולמות הרוח. החיבור בין הגוף הפיזי והאנרגטי מאפשר לאדם לחיות ולחוות את החיים על כל ממדיהם: הממד הפיזי, האנרגטי, החומרי וההרמוני, הוא הרוחני.
מתוך כך על האדם לזכור תמיד את הזהות האמיתית שלו עם הניצוץ האלוהי ושהוא הגיע לעולם כדי לעשות מסע ייחודי שלו, אך הוא בעצמו נציג של האלוהות בתוך העולם הזה. רגשות שליליים צריכים, על רקע זה, לקבל משמעות חדשה כחלק מהמנגנון האלוהי/אנושי לעשות מפגש מלא הוד ותפארת בין אור מזוקק לחומר. למעשה, האלוהות רוכבת או יותר נכון נוהגת במבנה רב ממדי של האדם, שמורכב מאישיות מרובעת ואני עליון משולש.
האישיות מורכבת מגוף פיזי, אנרגיה, רגש ושכל והאני העליון מורכב מאינטליגנציה, אינטואיציה ורצון אלוהי. האלוהות עיצבה את האדם כישות רב-ממדית. לא מדובר רק ברבדים פיזיים של הקיום. אנו מדברים על שכבות רוחניות שמעבר, ממהות אנרגטית ורגשית, שהן זרמים הרמוניים בהוויה האנושית. כל גוף ויהי זה הגוף הפיזי, האנרגטי, הרגשי והמחשבתי – מציין היבט אחר של הקיום האנושי והיחס ביניהם מהווה את ההתנסות השלמה של החיים. מרכבת האדם מציינת כיצד האלוהות בחרה ליצור "חליפת חלל" עבור האדם, שבנוסף להיותה חומרית, היא גם רב ממדית ומכילה את גופי הרגש והמחשבה, שיכולים לעזור לה להבין את העולם הפיזי באמצעות חוויות רגשיות ומחשבתיות.
חליפת החלל היא מעין ה"עור" שאדם וחווה גילו שהיה להם, ברגע שחטאו בחטא אכילת הפרי האסור. "גוף האור" המלא שלהם, הצטמצם ל"גוף עור", אך גוף זה עטוף ברמות של גופים עדינים יותר, בלתי ניתנים לצפייה לעין לא מצוידת, שמחברים אותו לזיכרון העתיק בדבר היות האדם "אור".
כל גוף – פיזי, אנרגטי, רגשי ומחשבתי – מציין היבט אחר של הקיום האנושי ויחד הם מהווים את ההתנסות השלמה של החיים. מכיוון שהאלוהות חפצה להרגיש ולחוות את המציאות הפיזית, אזי היא לא הסתפקה ב"התבוננות דרך משקפת" בלבד על העולם החומרי, מבלי להיות נוכחת בעצמה בתוכו. היא בחרה ליצור מערכת שלמה, המורכבת מכמה גופים, שעובדים יחד, בכדי לחוות את העולם בצורה עמוקה, מלאה ומשמעותית. הגוף הפיזי, כשכבה הראשונה ממנה מורכבת חליפת החלל, מאפשר לאלוהות להתנסות בעולם המוחשי, להיות בו ולפעול בתוכו ולהרגיש אותו דרך החושים, לחוות את כל מה מתרחש בו.
הגוף הפיזי, עם כל האיברים והמערכות שבו, הופך לכלי חווייתי, שמחבר את האדם עם העולם החיצוני ומאפשר לו את היכולת לפעול בתוכו. לולי היה האדם מורכב מגוף פיזי, לא היה מישור משותף בינו לבין עולם החומר ולא היה מתבצע מפגש תודעתי/הכרתי בין שיניהם. אולם, האלוהות הבינה כי קיום פיזי בלבד אינו יכול להעביר את חווית העולם באופן מלא.
הפיזי הוא רק חלק מהסיפור ועל מנת לחוות את המציאות באופן שלם, צריך להוסיף למערכת זו מרכיבים נוספים – את גוף האנרגיה, גוף הרגש והגוף המחשבתי. כל אחד מארבעת הגופים של האישות מספק ממד נוסף של חוויה ותפישה.
גוף הרגש מביא עימו את חווית הקיום הפיזי באמצעות רגשות. ההיבט הרגשי הוא קריטי בהבנת המציאות הפיזית, כי הרגשות הם אלה שמספקים את הגוון הרוחני והחוויתי של הקיום. כאן נוצר החיבור בין האלוהות לבין העולם הפיזי: האלוהות רצתה "לטעום" את החיים האנושיים ולהרגיש את העולם החומרי, בנוסף לחושים הפיזיים, גם דרך הלב – הרגשות. הרגשות הם ספקים של הבנה עמוקה של מהות הקיום הפיזי.
רק דרך חוויות רגשיות ניתן באמת להבין את המשמעות של הסבל, שמחה, אהבה, פחד, כעס, כאב. כל הרגשות הללו הינם חלקים, שאותם האלוהות רצתה לחוות. אך האלוהות ידעה מראש שגוף הרגש, שהוא כלי עוצמתי, שמחבר אותנו לעולם הפיזי ולעולם הרוחני מהצד השני, יכול להוביל לחוות רגשיות קיצוניות. רגשות כמו עצב עמוק או אושר בלתי נגמר, יכולים לטלטל את האדם, אך רק כך ניתן לחוות את הקיום הפיזי באופן מלא. חווית הדואליות מעשירה את התפישה של כל צד בדואט הריקוד של הדיכוטומיה הקיומית. גוף חשוב, לא פחות, הינו הגוף של המחשבה, שנברא כדי לשרת כפרשן רגשות, בין היתר.
האלוהות, תוך כדי חוויית רגשות קיצוניים, הבינה, שהיא זקוקה לכלי נוסף, שיאפשר לה, בתוספת להרגשת העולם והאישיות האנושית, גם להבין אותם. אם הרגש הוא החוויה הבלתי אמצעית של העולם, המחשבה היא הכלי, שמסייע לפרש ולהבין את הרגשות הללו, לתת להם שם ולהפוך אותם לחלק מהתודעה.
כפי שהרגשות מאפשרות לאדם לחוות את העולם בצורה ישירה, הגוף המחשבתי מאפשר לאדם לפרש את חוויותיו הרגשיות. זהו הכלי, שדרכו נוכל לשאול שאלות כמו "למה אני מרגיש כך?", "מה משמעות הרגש הזה?" ו"למה הרגש הזה משפיע עליי בצורה כל כך עזה?". גוף המחשבה הוא המתווך בין הרגש לבין ההבנה.
הוא מציב את הרגש במערכת מחשבתית ומבצע תהליך של עיבוד, סיווג והבנה. כל זאת, כדי לאפשר לאדם להבין את עצמו ואת עולמו. אך מכיוון שהרגשות הם כוח, לעיתים בלתי נשלט, יש להם השפעה טראנס גופנית גם על המחשבות עצמן.
כך רגשות יכולות להשפיע על תוכן המחשבות, באופן שאינו מאפשר לפרש בצורה ניטראלית את המציאות.כתוצאה מפרשנות לא ניטרלית נוצרות המחשבות הסובייקטיביות, שמושפעות מהרגש ומשרתות את המקומות הבלתי פתורים של האדם. כך המחשבה נותנת פתרונות, שהם, למעשה, תירוצים, למה כדאי להמשיך להרגיש רגשות מסוימים, בלופ נצחי.
עם זאת, לגוף המחשבתי יש ניצחונות לא מעטים על הכאוס של הרגשות. הוא מצליח גם לתת שם לרגש וגם מסייע למיין את הרגשות ולהבין את המשמעות העמוקה שמאחוריהם. כך, דרך החוויה האנושית, האלוהות מבקשת להרגיש את העולם ולהבינו ולהמשיך לחקור אותו לעומקו, עד להגעה רחבה של מהות היקום והקיום.
המערכת הרב-ממדית של האדם מאפשרת חיבור בין גוף פיזי, רגשי ומחשבתי. המערכת הרב-ממדית, שנבנתה על ידי האלוהות – הגוף הפיזי, הגוף האנרגטי, גוף הרגש וגוף המחשבה – היא הדרך שבה אדם יכול לחוות את החיים במלואם. כל גוף מבצע תפקיד שונה, אך משלים את יתר הגופים.
הגוף הפיזי מחבר אותנו לעולם החומרי, הגוף האנרגטי מביא את כוח החיים והחיבור לעולמות הרוח, גוף הרגש מספק את החוויה הבלתי אמצעית של הקיום וגוף המחשבה מאפשר לנו להבין את החוויות הללו ולהפוך אותן לחלק מהתודעה. ככל שגופי האישיות עובדים יותר בשיתוף פעולה, כך האדם משיג את מצב החוויה האנושית השלמה.
רק באמצעות השילוב הזה יכול האדם לחוות את המציאות הפיזית, להבין אותה ולהגיע לתודעה עמוקה על קיומה והקשר שיש בינו לבין העולם היקומי. האלוהות בראה מערכת מושלמת של חושים, רגשות ומחשבות, שמספקת את כל הכלים הנחוצים להבנה עמוקה של החיים ושל עצמנו.
כדי להשיג את מלוא הפוטנציאל של המרכבה האנושית עם ארבעת הסוסים שלה, מישהו צריך לקחת את המושכות ולגרום לסוסים לדהור לאותו כיוון ולא מה שקורה בדרך כלל, שכל סוס יש את הכיוון האישי שלו. אם נמשיך ונמשיל את הגופים של האישיות לפאות של מרובע בעל צדדים משולשים, חיבורן ביחד יהיה בקודקוד, מה שיהפוך את המבנה למבנה של פירמידה, המבנה הכי חזק עלי אדמות. הקודקוד מייצג את הרוח האנושית, הנשמה, או העצמי הפנימי, האני העליון, האני העתידי, הניצוץ האלוהי. כאשר ארבעת גופי האישות עובדים למען מטרה משותפת, הם מתאחדים בקודקוד והופכים לפירמידה בלתי ניתנת לשבירה, ריסוק או השמדה. מבנה הכי מתאים לרכב האלוהי לרכב עליו.
האלוהות בחרה ליצר את האדם כדמותה וכצלמה, דהיינו, שתהיה נציגה שלה עלי אדמות, כמערכת רב-ממדית. כל אחד מהגופים משלימים האחד את השנייה ויחד הם מאפשרים לאדם לחוות את החיים, להבינם, לעבד את רגשותיו ולתת להם משמעות. דרך המערכת הזו, האלוהות, שנוטעת בצלם ובדמות הזו את הניצוץ האלוהי, מאפשרת לעצמה לחוות, להרגיש, לחשוב ולהבין, ממש עם האדם, את המציאות מכל ממד ומתוך כל זווית.
בברכה,
א. מיכל תבל
מאמנת לחיים, מרצה, מדריכה
