הצל כמפתח להתפתחות
יש בנו חדרים שאף פעם לא פתחנו לא כי אין לנו אומץ אלא כי שכחנו קיומם. הם מופיעים כהצפה רגשית כתגובה מוגזמת קושי שלא מצליח להיפתר. במקום הכי המוצל, מסתתר מפתח. הצל אינו משהו מפחיד אלא בן ברית, קריאה פנימית לשוב לעצמי. נדמה לנו שמה שמעכבנו זו המציאות, אנשים אחרים,
אולי מזל רע. האמת העמוקה יותר היא שהרבה מה שתוקע אותנו יושב עמוק בפנים. נדבר על הצל לא כצל שמאחורי אלא הצל בתוכנו: הצדדים שהדחקנו שלא הסכמנו להרגיש שפחדנו להיות. ואולי, דווקא שם נמצא המפתח להתפתחות אמיתית שלנו. למה בכלל לדבר על הצל? למה אנו מפחדים להסתכל על הצדדים האפלים שבנו? הצל מכיל חלקים בעצמנו שהדחקנו הכחשנו או לא רצינו להכיר. המיתוס החברתי דורש להיות "חיובי", "מואר", "נחמד" וזה מסוכן להתפתחות. הצל אינו אויב, אלא שער. הצל אינו רע, הוא מה שלא הורשינו להיות: רגשות, דחפים, עוצמות. ככל שמדחיקים צל, הוא פועל מתחת לפני השטח, דרכנו, בלי שנשים לב. התפתחות אמיתית מתחילה כשאנחנו מפסיקים לברוח ממנו ומתחילים להקשיב לו.
למה הצל הוא מפתח? הצל שומר בתוכו את האנרגיה ההודחקה: יצירתיות, עוצמה, מיניות, כעס שמגן, גבולות בריאים. כשאנו פוגעים את הצל, אנחנו בעצים פוגשים עוד חלקים מעצמנו. כל פצע בצל, הוא גם פתח לריפוי. איך מזהים צל? את הצל נזהה דרך טריגרים: מה מעצבן אותנו באחרים? מה אנו שופטים? דרך דפוסים שחוזרים על עצמם: איפה אני תמיד "נופל" למרות שאני מנסה להשתנות? דרך השאלה: "מה אני הכי לא מוכנה להיות?" הצל הוא אותם חלקים בתוכנו שהודחקו, נאסרו על ידי התודעה, בגלל חינוך, פחד, כאב או נורמות.
הצל לפי יונג, הוא כל מה שנחשב "לא ראוי", "לא אהוב", לא מקובל" ולכן גורש מהמודעות (גן עדן), אך ממשיך לפעול מבפנים. אז מה הכוונה ב"מה שאני הכי לא מוכנה להיות?" הכוונה היא לזהות תכונה, דפוס, רגש או דמות פנימית, שאנו דוחים באופן קיצוני, אפילו מתביישים רק לחשוב שייתכן שהיא קיימת בנו. זו לא תכונה רעה אובייקטיבית, אלא אנו מרגישים שאסור להיות בה מכל סיבה שהיא. מישהי שואלת עצמה: "מה אני הכי לא מוכנה להיות?" ועונה: "אנוכית". היא חיה מתוך הקרבה מתמדת תמיד למען אחר, אפילו במחיר עצמה.
הצל עשוי להיות צורך לשים גבולות לדאוג לעצמה לבקש משהו גם אם זה ייראה אנוכי. כאן "אנוכיות" אינה רעה, אלא חלק מבריא ונחוץ, אך הוא הוגלה לצל, כי היא למדה שזה מסוכן או מבייש לשהות כזאת. מישהו אחר שואל: "מה אני הכי לא מוכן להיות?" התשובה: "חלש". ייתכן שהוא בנה דמות של "חזק", "בלתי פגיע", "מצליח תמיד". הצל שלו מכיל חולשה, רגישות, פחד, צורך להיתמך. כשכל אלו לא מקבלים מקום, הוא עלול לבוז לחלשים, או להתרסק כשנכשל. מישהי מרגישה: "אני לא מוכנה להיות טיפשה" היא אולי נמשכת לידע, עומק, שליטה במילים. הצל שלה עלול להכיל פחד לטעות, להיראות לא חכמה, להיות לא מושלמת. ואז, כל מי שלא עומד בסטנדרט שלה, הופך למושא לשיפוט.
למה שאלה זו כל כך מועילה? כי היא חופשת אתה דימוי העצמי שיצרנו ואת המחיר שאנחנו משלמים כדי להחזיק אותו. והצל? הוא בדיוק ההפך מהדימוי הזה. איך לעבוד עם התשובה? נשאל עצמנו: מה יקרה אם נהיה כאלו? (מה הפחד?). נזכור, כל תכונה היא ניטרלית. ההקשר והעוצמה עושים אותה "חיובית" או "שלילית". נחפש איפה אנו פוגשים את התכונה הזו באחרים ושופכים עליהם רגש חזק. נשאל: מה הכוח שגלום בתכונה הזו, אם אאמץ אותה באופן מאוזן? כשמתיידדים עם הצל, משהו נפתח. אנו לא נעלמים, אנו פשוט נעים יותר שלמים. השקט הפנימי גדל כי אין מלחמה פנימית.
כשאנו לא פוחדים מעצמנו, אנו פחות פוחדים מהעולם. הצל לא בא כדי לפגוע בנו. הוא בא להזכיר לנו את מה ששכחנו על עצמנו. הוא לא האויב, הוא השומר של החלקים שנעזבו. וכשאנו פוגשים אותו, אנו פוגשים את עצמנו באופן מלא על מלא. הצל לא בא להרוס לנו את החיים. צל בא להחזיר מה שוויתרנו פעם כדי להשתייך, לשרוד, להיות אהובים. כשאנו מפסיקים להילחם בו, מפסיקים להילחם בעצמנו. התפתחות אמיתית אינה רק להיות אור.
היא לדעת להחזיק גם את החושך ברוך באומץ ובחמלה. התפתחותנו לא תלויה בכמה אור נאסוף אלא כמה אומץ יהיה לנו לשהות בצל בלי לברוח. הצל לא מבקש לשנות מי שאנחנו, רק לזכור! לזכור את החלקים שנדחקו, הכוחות שנעצרו, את הקול הפנימי שלנו, שנשאר מאחור ומחכה שנאסוף אותו באהבה. תודה שהייתם כאן, ואם משהו מהדברים פוגש אותכם, סימן שמשהו מבקש לנוע, להתרכך, להיפתח. אני כאן להמשך הדרך ונשמח לצעוד עוד צעד ביחד.
לצפייה בסרטון הקישו
https://youtu.be/w_0f5x9OtHg?si=gFXn0Hm3PQefa2hp
בברכה,
מיכל א תבל - מאמנת להגשה
הדרך להצאת מהמטריקס
בקרו באתר הבית http://www.michaltevel.co.il
