בערות קטלנית ופוגעת: כשהלא-מודע גורם נזק

(פרשנות של מיכל תבל על המשפט שלה – "בערות היא קלטנית ופוגעת. מי שאוחז בה פוגע, דווקא בגלל שאין לו מודעות, שהוא עושה זאת") "בערות היא קטלנית ופוגעת. מי שאוחז בה פוגע, דווקא בגלל שאין לו מודעות, שהוא עושה זאת". משפט זה טומן בחובו אמת עמוקה ונוקבת לגבי טבע האדם והשפעת הלא-מודע על חיינו ועל הסביבה שלנו. 

הוא מזמין אותנו להתבונן, לא רק בנזק הגלוי, אלא גם בנזק הסמוי, שנוצר מחוסר מודעת ושולח אותנו למסע. המסע הוא אל תוך המורכבות של נפש האם והשפעתה על העולם. יש כוח הרסני בבערות. במבט ראשון, נראה כי בערות – חוסר ידע או מודעות – היא מצב פסיבי, לכל היותר מצער. אך המשפט מציג אותה ככוח אקטיבי, קטלני ופוגע. מדוע? במהותה, בערות אינה רק "חוסר", אלא, לעיתים קרובות, גם "התנגדות" לידע או למודעות. כאדם אוחז בבערות, הוא למעשה מסרב לראות תמונה מלאה להתמודד עם עובדות, או להכיר בהשפעת מעשיו. 

סירוב זה עלול להוביל לנזקים חמורים. ברמה האישית אדם בור לצרכיו הרגשיים האמיתיים ועלול לחיות חיים לא מספקם, להישאר בקשרים מזיקים או לדכא חלקים חיוניים מעצמו. בערות לגבי דפוסי התנהגות אוטומטיים יכולה להוביל שוב ושוב לאותן טעויות, להחמצה של הזדמנויות לצמיחה וסבל מתמשך. ברמה הבין-אישית הנזק של הבערות הופך להיות לאכזרי ביותר. 

אדם שאינו מדע לכוח מילותיו, להשפעת מעשיו, או לדפוסים הלא-בריאים, שהוא מפעיל במערכות יחסים, עלול לפגוע שוב ושוב באנשים הקרובים לו ביותר. הוא יכול לומר דברים פוגעים, לנהוג בחוסר רגישות, או להתעלם מצרכים של אחרים. כל זה הוא יעשה מבלי להבין את עומק הנזק שהוא גורם. ברמה החברתית בערות כלפי עובדות יכולה להוביל לאי-צדק, אפליה, קנאות ואף למעשי אלימות קולקטיביים. 

כפי שאנו רואים שוב ושוב בהיסטוריה ובאירועים עכשוויים, קבוצות או יחידים, שועלים מתוך בערות עמוקה, עלולים לגרום סבל אדיר. הם גורמים לזה דווקא בגלל שאינם מודעים להיקף השפעתם. כשאין מודעות – אין בלמים. החלק השני של המפשט – "מי שאוחז בה (בבערות) פוגע דווקא בגלל שאין לו מודעות שהוא עושה זאת" – הוא המפתח להבנת עוצמתה ההרסנית של הבערות. כאשר אדם פועל מתוך חוסר מודעות, אין לו את היכולת לעצור, לבחן, לשקול מחדש, או לשנות כיוון. 

הוא פועל על "טייס אוטומטי", מונע מדפוסים, אמונות או צרכים לא מעובדים, מבלי לראות את הנזק, שהוא מייצר. במקרים אלו, המטרה אינה זדן, רוע לב או רצון מכוון לפגוע. לעיתים קרובות, האדם עצמו יופתע ואף יתכחש לכך שגרם נזק, מפני שבמציאות הסובייקטיבית שלו, הוא פעל באופן "נורמלי" או "בצדק". זה המלכוד: הקורבן חש את הכאב, אך הפוגע אינו מודע בכלל לכך שהוא המקור שלו. חוסר מודעות זה משמר את מעגל הפגיעה, מפני שאין נקות כניסה לשינוי. 

יש דרך שאפשר לצעוד בה לעבר מודעות ושחרור. הדרך היחידה לשבור את מעגל הפגיעה, הנובע מבורות היא באמצעות הגברת מודעות. זהו תהליך לא תמיד פשוט או נעים. הוא דורש התבוננות עצמית. לבחון את דפוסי ההתנהגות שלנו, לשאול שאלות קשות על המניעים שלנו ולקבל את הרגשות הפנימיים. יש צורך בפתיחות לביקורת ומשוב. 

במקום להתגונן, ללמוד להקשיב למה שאחרים משקפים לנו על ההשפעה שאנו גורמים. זוהי ההזדמנות לראות את עצמנו דרך עיניים אחרות ובכך לגלות "שטחים עיוורים: בהתנהגותנו. רצוי לערוך חקירה פנימית עמוקה. חשוב להבין מאין נובעים דפוסי ההתנהגות שלנו, מה הן הסכמות המוקדמות או הקונפליקטים הלא-מדעים שמפעילים אותנו. ככל שאנו מודעים יותר למקורות הפנימיים של מעשינו, כך אנו יכולי לבחור בתגובה מודעת יותר. 

יש אפשרות לפתח אומץ לפשוט את המסכות. יקדם את נושא המודעות אפשור עצמי להיות פגיעים, להכיר בחולשותינו ולשחרר את הצורך להציג פרסונה מושלמת. רק כאשר אנו מופיעים באותנטיות, אנו יכולים ליצור קשרים אמיתיים ולפעול מתוך יושרה. בערות היא אכן קטלנית ופוגעת, לא רק בגלל חוסר הידע, אלא בגלל ההתנגדות למודעות. 

לבערות השלכות רחבות על היחיד, על היחסים הבינאישיים ועל החברה כולה. ההכרה בכך היא הצעד הראשון לקראת שינוי. רק כאשר מאירים את האזורים החשוכים בנפשנו ובחיינו, אנו יכולים להפסיק לפגוע – בעצמנו ובאחרים ולצעוד לעבר חיים שלמים, מודעים ומיטיבים יותר 

בברכה 

מיכל תבל 

מאמנת – מרצה – מדריכת רוח-רגש-הגשמה. 

בקרו באתר הבית של מיכל תבל www.michaltevel.co.il