בגידת האדם בגופו

בכניסתנו לעידן הדלי, שבו אנחנו אמורים להתנסות בחוויות שכליות ומפגשים עם רעיונות מהפכניים, יצירתיים ולא שגרתיים, קורה, נכון לעכשיו, דבר מעניין. רוב הרעיונות, שאנחנו מתעמתים איתם ברמה היומיומית, כוללים התייחסות שלילית או חיובית לגוף הפיסי האנושי.  

יש את אלו, אשר הזיכרון שלהם מהחיבור ל"מקור של הכל" לא חדל ולכן הם זוכרים, כתוצאה מכך, שהם בעצמם ניצוץ אלוהי, חלק אלוהה ממעל. יש את אלו, שהינם הרוב, אשר שקעו עמוק בתוך השקר של המניפולציה התרבותית הסובבת אותם מילדות ואינם יכולים לראות את היותם עצמאים וסוברניים ומחוברים היטב עם מקור כל האור, האהבה והידע. למעשה הם רואים את עצמם כמכונה חסרת נשמה ויכולת, מלאת צרכים ויצרים, שאין להם עליהם כל שליטה. 

התקשורת - הטלוויזיה והרדיו, חינכה לחיים של חיפוש בלתי פוסק אחר הנאה, הגשמה של תשוקות ולא אחר הרצון העליון. דבר זה, באופן איטי, חתך את החוט המחבר את רוב בני האדם מהמצפון, הלב והערכים. הטלוויזיה, הקולנוע, החינוך והתרבות המערבית בכללה, בלבלה בין טוב ורע, נכון ולא נכון, עד כדי כך שהיום - כאשר אומרים  בטלוויזיה לבני אנוש - אדם זה הוא טוב וההוא רע, גם אם במציאות זה ההפך, הכישוף המניפולטיבי, יגרום להם לבחור בדרך הקלה להבין את העולם, שזה ללכת אחרי מה שהטלוויזיה ואנשי החדשות המוכרים, שמלווים אותם כל חייהם, אומרים וכך נחסך הצורך לחקור ולברר בעצמם. 

מאז שהטלוויזיה הוכיחה לעצמה את ניצחונה, היא מכתיבה לצופיה מה לחשוב, איך להתנהג ואיך לחיות. כך לאט אך בטוח, שללו מהאדם את יכולת הביקורת וניהול חייו, כשהוא כבר לא חולם ולא מודע למה הוא באמת רוצה. לכן, כדי למלא את החלל, שנוצר מחוסר חיבור לאני העליון, הוא הולך כעיוור אחרי רצונות וחלומות, שמוכרים לו תאגידים, שרואים בו מקור לרווחיהם ויותר מכך מוכרים לו תשוקות ופחדים, שמטרתם להביא עליו בעיות. 

את אותם בעיות הם, התאגידים הגדולים ידאגו לגאול אותו מייסוריהם, אותם ייסורים שהם עצמם הכניסו לו לראש. הגאולה תבוא בצורה של פתרונות יקרים אך לא יעילים, לא בריאים ולא בטיחותיים, אותם האדם שותה בצמא והולך אחריהם כזומבי חולני. מכיוון שניהול הפעילות הפנימי של האדם תלוי רובו ככולו בעולם החיצוני ואין האדם לוקח אחראיות על מחשבותיו, רגשותיו, תגובותיו, התנהגותו ומעשיו ובגלל שאנו חיים בתרבות מערבית, אשר נותנת מרחב גדול לסטיות התנהגותיות, בגלל איבוד היכולת להבחין בין טוב ורע, הביטחון של האדם בגוף הפיסי שלו, כחלק מבריאה חסונה ומחוסנת, פשוט אינו קיים. 

זאת הסיבה, שכל כך קל להנחות אותו לפחד מווירוס לא נראה, לשכנע אותו שמסיכה עוזרת לו בהימנעות מווירוס, שגודלו קטן מחורי הסריג ממנה עשויה המסכה, להיות מוזרק על ידי חומר לא ידוע, שחצי מרופאי העולם טוענים שהוא מסוכן, כי כל מה שהוא רוצה זה את השקט של הימשכות חייו כמקודם, השגרה שבה הוא יוכל להמשיך לא לשלוט במחשבות, ברגשות ובמעשים ולהמשיך בקטנה לסטות כל יום יותר לכיוון מיעוט ערכים ועבודת התשוקה בלבד. ארבעת גופי האישיות הם כמו סוסי פרא, כל אחד רוצה ללכת אחר הרצון שלו. 

האגו האנושי, מפוצץ ביוהרה וגאווה ובאותה מידה, מכיוון שהוא דואלי, ברגשות אשמה, הכחשה וחוסר אהבה עצמית, אינו מצליח להדריך ולכוון את סוסיו לכיוון אחד. וכך הכאוס חוגג. כאשר הכאוס חוגג בהוויה האנושית, ישויות, הנראות אנושיות, השולטות בעולם בשלטון ההון והשלטון הכוח, יכולות לחשוב ולתכנן במשך מאות שנים את המהפך שלהן לעידן הדלי, הבניה של 'הסדר העולמי החדש'. הדרך היחידה לבטל את רוע הגזירה של אותם שליטים היא לתת לאני העליון לנהל את האישיות, לפחות ברמה של אינטליגנציה גבוהה, שרואה מלמעלה את התמונה השלמה וברמה הבסיסית שלה נותנת את האפשרות להבחין בין טוב ורע.