היגמלות מתלות בסמכות חיצונית

מי שמשתתף בחוויה היוצאת מן הכלל של גידול ילד ומתנסה בנתינה האינסופית, שקיימת בתקשורת מיוחדת זו, יודע עמה זהמן, אנרגיה ותשומת לב צריך עד שהדבר הקטן הזה, התינוק המתוק, שובה הלב, שמושך אותנו אליו ברמה כמעט ממכרת, לוקח לו, עד הופך להיות אדם.

האדם שונה בכך מכל היצורים החיים. לא רק 9 ירחי לידה אלא 9 שנות חיים עד לבגרות מודעת ועוד 9 שנים עד שיוכל להחליט בעצמו. בישראל ניתן להצביע בגיל 18 ולרשויות המקומיות בגיל 17. ביהדות בגיל 12 נערה הופכת בוגרת ונער בגיל 13 מקבל עול מצוות ונחשב אחראי למעשיו.

18 שנה תלוי במידת עצמאות הילד, לוקח להורים לעטוף באהבה, לחנך, להורות ולהדריך, כדי שלבסוף יווצר אדם עומד על זכויותיו. בשנים הללו הילד עובר סוגי הגמלות מתלות: יניקה, מוצץ, ממזון נוזלי ומעבר למוצק, מטיטולים לעשיית צרכים באופן עצמאי ועוד ועוד.

בהמשך ישנן פרידות לכמה שעות מההורים בגנון, בגן, צהרונים, בית ספר ואז בצבא. בכל אחד מאלו הילד עובר מרשות ההורים לרשות אחרת וכך מתקבעת תבנית של תלות במישהו מבחוץ, שיעשה בשביל "הילד" בחירות ויכוון אותו מה לעשות או לא לעשות, מה ראוי או לא, מה בריא לו או לא. 

תבנית זו, אם לא תשבר במהלך 18 השנים, תמשיך להתקיים גם אחרי. בגיל 18 כשהילד מקבל זכות הצבעה: להיות אחראי לדעת מי ינהיג היטב את העם, האם הוא מוכן לכך? אחרי שנים, שהוא לומד שאף אחד לא סומך עליו, סבירות גבוהה, שגם הוא לא יסמוך על עצמו.

ואז מבקשים ממנו להיות אחראי על אחד הדברים החשובים ביותר: בחירת מנהיג מתאים לא רק לעצמו, אלא לכל האנשים שמסביבו. מן הנמנע שהיכולת שלו לחפש מנהיג כזה תהיה מושפעת משנים של חוסר יכולת לקבל החלטות לבד וללא התחשבות בדעותיהם של אנשים שבהם הוא תלוי.

חוסר יכולת לקבל החלטות בעצמו נובעת מהיכרותו ותלותו בבוגרים הנחשבים בעיניו כסמכותיים, מעצם היותו ברשותם במשך שנים. למרות פרק הזמן בתהליך הבגרות, בו הוא עובר פאזת מרידה במוסכמות וסמכויות, עדיין התלות שלו בהם חזקה והוא נמצא בקונפליקט מתמיד. 

חלק המרידה (התבגרות) חשוב בהתפתחותו. שם הוא בונה עצמאות רגשית ואח"כ מחשבתית ומשם את היותו פרט בעל אחריות לחייו, היודע להנהיג עצמו ותחומי חייו השונים. היכולת לעשות מעבר מתלות לאחריות עצמית תלויה בגורמים אנושיים הסובבים אותו ותגובותם אליו.

שנות חיזוק התניה של קבלת סמכות חיצונית דומיננית בבית, בגן, בבית-ספר ובצבא, מחזקות נטייה לקבלת עזרה מבחוץ. השריר שפונה פנימה לסמכות פנימית אינו מוכר. זה מסביר כיצד מודעות מחפשת פתרונות בחוץ ואינה מכירה במרחב שלם של הוויה בפנימיות אדם.

טלוויזיה, רדיו ואינטרנט מהווים מסך עשן, שתופס תפקיד ההורה, בניווט אדם בכוונו לאן צריך לצעוד ובאיזו עולם הוא חי. חקירה עצמית מתקיימת לעיתים נדירות מדי, מה שלא מאפשר לאדם לבטוח בעצמו או בעולם בו הוא חי. קיימים שני כיווני שחרור מתלות ויציאה לחופש ועצמאות אישית.

הכיוון האחד הוא גישת חינוך והוראה אחרת במהלך 18 השנים הראשונות להתפתחות הילד דרך ההורים, הגנים, בתי הספר, התקשורת והתרבות בככללותה. הכיוון השני הוא עבודה אימונית (Cauching) לפיתוח שריר שלוקח חזרה לעצמי ומנגיש את ההוויה הפנימית "הנסתרת".

כדי לעשות אימון יש לבטוח בכוח הרצון ולהיות בעל אופי של ספורטאי. לא כולם חושפים עצמם לאפשרות זו בגלל אמונות שנוצרו מחוויות וטראומות עבר, המנווטות ומתכנתות את תגובות האדם. לכן, אימון טיפולי על חלקים לא מודעים ותרגול על החלקים המודעים הם הדרך לשחרור.

אם ברצונכם להפוך להיות מנהיגים עצמיים, השאירו פרטים להרשמה לאימון או לקורס בנושא.

עקב/י אחרי הפעילויות שלי
לחצ/י על הלינק למטה
https://linktr.ee/michaltevel

הצטרפו לערוץ היוטיוב שלי:

https://www.youtube.com/channel/UCPcrEx_R-5yKgZG7eILmZpA

למעקב אחר דף הפייסבוק שלי הקישו על הקישור למטה

https://www.facebook.com/samhutmanhigutcoaching/

בברכת התפתחות,

מיכל תבל