מאמרים - קאוצ'ינג #פילוסופיה

"סמכות פנימית", אינו מושג שמרבים להשתמש בו בפסיכולוגיה, פילוסופיה או תחום רוח אחר. מושג הסמכות הפנימית עולה, כאשר רוצים להחליט החלטה ונתקלים בקושי לעשות זאת. תחום קבלת החלטות הוא תחום חשוב ולמעשה הטעם לכל הבריאה - לדעת להחליט, גם אם לא כל הפרטים ידועים מראש.

מי שמשתתף בחוויה היוצאת מן הכלל של גידול ילד ומתנסה בנתינה האינסופית, שקיימת בתקשורת המיוחדת הזו, יודע כמה זמן, כמה אנרגיה וכמה תשומת לב צריך, עד שהדבר הקטן הזה, התינוק המתוק, השובה לב, שמושך אותך אליו ברמה כמעט ממכרת, לוקח לו, עד שהוא הופך להיות אדם.

אם נתייחס לסיפור הבריאה כאל מיתוס ובעקבות כך לבריאת האדם כאל לידה של בן האלוהים, הרי שאחרי השלב של ההזנה והאכלה, של הדגירה והעטיפה בכל האהבה שבעולם, האלוהות - האם/אב הקוסמיים, רוצים שהילד שלהם, האדם-האנושות, ו/או הבריאה כולה, יתחילו להיות עצמאיים ויעמדו ברשות עצמם. אולם "הילד בן 30 יש לו חום גבוהה והוא עדיין גר אצל ההורים ואינו רוצה להתבגר".

נוס כמקצת משאבים פנימית יש בנפשנו אלמנט חי, נושם ותוסס, סוג של תדר פנימי. נקרא לתדר הזה בשם האב טיפוס 'ונוס', הלקוח מהאסטרולוגיה המודרנית, שהוא כשלעצמו, כמונח, לקוח מהמיתולוגיה היוונית. בעברית ונוס ידועה בעיקר בשם נוגה. ונוס מוכרת במקורות היהודיים גם מחוץ לקבלה ולספרי הסוד. השם העברי המקוביל הוא נֹגַהּ והיא מופיעה או מזוהה כבר במקרא ובספרות חז"' אם כי לא תמיד תחת השם המפורש נוגה במשמעות האסטרונומית. בתנ'ך יש למשל את הביטוי 'הילל בן שחר' בישעיהו י"ד, יב'. רש"י מפרש שם שמדובר בכוכב נוגה, המאיר ככוכב הבוקר. גם אבן עזרא כותב שהפירוש הסביר הוא נוגה בגל להופעתו סמוך לעלות השחר ובהירותו החריגה. גם בספרות חז"ל יש הכרה בכוכב הזה. בירושלמים

אדיבות אינה מחייבת התנצלות. החלטיות אינה מחייבת קשיחות. והכרת תודה אינה מחייבת ויתור. אפשר להיות נעימים, נדיבים ומכבדים ובו בזמן להציג את רצוננו בלי לרכך אותו שוב ושוב כדי להבטיח שהצד השני ירגיש בנוח. זהו תרגול חשוב שעוזר להספיק לבקש רשות על דברים שאנו רוצים. וזה מתחבר נהדר לסמכות הפנימית שאני עוסקת בה.