לאהוב בכל מחיר
אל תחפשו להיות נאהבים בכל מחיר, אלא לאהוב בכל מחיר!
מה זה מרגיש לכם, כאשר אומרים לכם "לא להיות נאהבים בכל מחיר"?
האם אתם מבינים את זה, כאילו שמבקשים מכם "לא לאהוב בכל מחיר"?
האם זה מרגיש, כאילו שמבקשים מכם להפסיק את הטעם הרגשי המעסה לב, של להרגיש אהוב?
האם אתם מבלבלים "לאהוב", עם "להיות נאהב"?
העולם היום חסר אהבה. אנחנו רואים את זה בכל מקום. אנחנו מבינים את זה יותר, לאור האירועים שקורים בחוץ. אנחנו יודעים את זה מאוד, כאשר אנחנו מרגישים את חוסר האהבה הזה בתוכנו.
תקופות נכבדות מחיינו, ביקשנו למלא את האהבה החסרה לנו מבפנים, באהבה חיצונית. או יותר נכון, מישהו, בן זוג, שיעשה את עבודת המילוי. שהוא זה שימלא את כל החוסרים שיש לנו מילדות, שהוא ירפא ויתקן את הטראומות הקשות שחווינו, כמעט כולנו מהורינו, מהזוגיות של הורינו, מהבערות שבה הם התנהלו איתנו, מהטעויות האינסופיות בחינוך שהם ביצעו עלינו ועוד.
הבקשה הזאת מבן זוג חיצוני למלא את התפקיד האדיר הזה, שלהיות תחליף אב ואם ולהיות שם כדי לאהוב אותנו כמו שאנחנו צריכים, בצורה מדויקת, זה משהו, שגם אתם אינכם יכולים לעמוד בו, מן הצד השני.
שהרי גם אתם צריכים שמישהו יאהב אתכם, לפני שתיתנו אהבה. והצורך להיות נאהב הוא כל כך חזק מבפנים, שלפעמים אנחנו עושים בחירות גרועות ומשלמים מחירים אדירים, כדי לקבל לפחות את ה"אשליה" שמישהו בחוץ, שם לב אלינו.
מתוך ניסיון, אולי הבנו, שלקבל אהבה מבחוץ, זה משהו שלא יקרה בקרוב, בעולם שהוא כל כך חסר אהבה. כי כולם נמצאים באותה סירה וכולם מצפים להיות נאהבים בכל מחיר. כאשר כולם יושבים על שוקת שבורה וכולם רוצים לשתות את אותם מים מעטים, אין שם אהבה ואין שם נתינה והחלומות להיות נאהב, נשברות לרסיסים והופכים להיות חלק מהטראומות המתווספות על הערך הנמוך, שגם ככה יש שלנו.
מתוך הבנה עמוקה, של המצב האמיתי שקיים בעולם וידיעה שכולם, למעשה, נשמות טועות, שמחפשות מנוח לכף רגלן הכואבת, מנדודים של תקופות ארוכות מדי של גלגולים בגוף פיזי, המכריח את הנשמה להיות כפופה לחוקי החומר, שאינם לטעמה וגורם לשכחה, לחוסר זיכרון של הגדולה הנשמתית, שממנה באנו;
מתוך הבנה, שהעולם חולה, כן, חולה, צמא לאהבה;
מתוך גמילה מהצורך להיות נאהבים בכל מחיר, כי אין שם מישהו שיגשים זאת, חוץ מאיתנו;
עולה הזיכרון של מה באנו לעשות כאן בתוך היקום הצחיח אהבה הזה.
הבנו, שבאנו לאהוב.
לא באנו לחפש אהבה בחוץ.
באנו לאהוב את כל מה שיש.
באנו לרפא באהבה שלנו.
וכדי להגיע לדרגה הזאת, שנוכל באמת, לתקן, לרפא, לבבות שבורים ורצוצים, נשמות טועות במרחבי המימדים החומריים, מחפשים אשליה, שאינה ניתנת לסיפוק, מתוך כך, נחפש לתקן את עצמנו, את מה ששבור, כדי להפוך לכלי הדוק יותר, שהדבק של רסיסי הווייתו, הוא אהבה, שהוא מצא אי שם בתוכו, כדבק להדביק את כל השברים.
כאשר הכלי הזה מרגיש עצמו חזק ואינו מפחד כבר לאהוב, כי הוא לא צריך יותר את האהבה מוקרנת לו חזרה, כי הוא יודע, בוודאות, שמעט יחזור, אם בכלל, כי הוא כאן בשליחות והוא זה שצריך להקרין כעת את האהבה ולהנות מכך שהיא זורמת דרכו, תוך כדי קרינה והוא נהנה ממנה, כאשר היא זורמת ממנו ודרכו ועושה את תהליך הריפוי ומסמוס עורלות הלב, מסביבו, כאשר כל זה קורה, העולם מחייך ולא בזיוף.
האם גם אתם עוברים את אותה חוויה, האם אתם כבר בשלב שאתם מבינים, שאף אחד לא יוכל לאהוב אתכם, כמו שאתם רוצים ושהגיע הזמן, שתאהבו אתם, כדי ללמד את העולם, שיש אהבה.
הגיע הזמן שתהיו האלוהות, אותה אתם מחפשים בחוץ.
אשמח תגובות, שאלות, שיתופים
לשיחת היכרות ללא מחויבות,
לאימון טיפולי למציאת ייעודכם,
השאירו פרטים בוואטספ
לפגישת היכרות טלפונית
בנושא אימון רגשי
ואימון להגשמה עצמית
לחצו על הלינק למטה
