הדואליות מתחילה כאן

כל אחד מאתנו הוא ניצוץ אלוהה ממעל. הוא יחיד ומיוחד והוא אנרגיה טהורה, שהינה חלק ממכלול אינטליגנטי ער ובהכרה תמידית, שהינו מה שאנו תופשים במוחנו המוגבל, כאלוהות. כל אחד מאתנו הוא קרן שמש חיה, שמגיעה מהמקור, השמש עצמה ומקבלת את האור שלה ממנה. כל אחד מאתנו, אינו השמש עצמה וזאת עלינו לזכור היטב. כל קרני השמש ביחד, הם עדיין קרני שמש ואינם השמש עצמה. הדימוי של האלוהות לשמש ושלנו לקרני האור, היוצאים ממנה, הינם רק אילוסטרציה של מערכת היחסים שלנו עם האלוהות, התודעה החיה בכל ומעבר לכל ולא יותר מאילוסטרציה. 

לניצוץ אלוהה ממעל, נתנו שם בשפה האנושית - קראו לו נשמה. נשמה, כאשר אינה נמצאת בעולם הפיזי, אינה מסוגלת להרגיש. הרצון האלוהי להרגיש, הוליד את הכסות של הגוף הרגשי, אותו גוף, שבאמצעותו אנו חווים מצד אחד שמחה ואושר מן הגבוהים שאפשר וכאב וסבל דרך מה שנצפה על ידי גוף הרגש כטרגדיות החיים שלנו. הגוף השלישי במרכבת אישיות האדם הוא גוף הרגש. כשמדברים על "גוף" ועל "שלישי", זה נכון ברמה הפדגוגית של המילה ותו לא. 

גוף הרגש חודר את גוף האנרגיה ואת הגוף הפיסי ועוטף את שניהם. קוראים לו גם הגוף האסטרלי בשיטות מסוימות. גוף הרגש, הוא עולם שלם, ממד, שיש לו חוקים וחוקיות משל עצמו. בגוף הרגש אנו מגיבים רגשית, חשים את העולם ופחות מעבדים את הדברים. גוף הרגש מגיב לעולם בשני רפלקסים דיכוטומיים, האחד משיכה והשני דחיה. 

כך על סקלת הרגשות נמצאים בקצה אחד הפחד הגדול ביותר ובקצה השני השמחה ואהבה הרחבים ביותר וכל יתר הרגשות מתפרשים בין שני אלה. מצד אחד, מכיוון שגוף הרגש הוא דואלי, אפשר לראות בו סוג של מכונה, המגיבה תגובה אוטומטית/פבלובית. מצד שני, ללא רגשות, לא היינו מסוגלים לחוות, להיות, להרגיש את המציאות, לא היינו מבינים דבר לעומק. 

לא היינו יכולים לפלס את דרכנו בתוך העולם לכיוון הטוב והמיטיב. גוף הרגש הוא מה שגורם לנו להיות חלשים יותר מכל יצור אחר, אולם הוא גם מה שהופך אותנו להיות בעלי היכולות הגבוהות ביותר לאכפתיות, סימפטיה ואמפתיה. בהתממשקות עם האני העליון וחיבור לאינטואיציה, שהינה הרגש העליון באדם, יש לנו את היכולת לעשות הבחנה דקה ולהבדיל בין טוב ורע.