תודעה, סמכות פנימית והתפתחות אישית ונשמתית מתוך עקרונות רוחניים ופילוסופיים
רובנו חיות את חיינו מתוך תחושה שאנו באמת בוחרות, שאנחנו מחליטות עם מי להיות, במה לעבוד, למה להאמין, ממה להתרחק ולאן להתקדם. ובכל זאת, מתחת לבחירות הגלויות פעולת מערכת שלמה של אמונות, פחדים, הרגלים, זכרונות, ציפיות, השפעות חברתיות ותפיסות עולם שספגנו לאורך הדרך, חלקן משרתות אותנו היטב, אחרות ממשכיות להפעיל אותנו גם הרבה אחרי ששכחנו מתי וכיצד הן נוצרו.
עבורי, התפתחות מתחילה ברגע בו אנו נעשות מסוגלות לראות את המערכת הזאת. לא כדי להילחם בעצמנו, אלא כדי להבין. לא כדי להחליף מערכת אמונות אחת באחרת, אלא כדי לפתח יכולת עמוקה יותר להבחין: מה באמת שלי? מה למדתי לחשוב בלי שבחרתי בזה בעצם? מה אני מרגישה? מה ואיך אני מפרשת? מהו תהליך הבחירה שלי? ומה כבר נעשה אוטומטי כל כך, עד שאני חווה אותו כאילו הוא המציאות עצמה?
למקום זה, שבו העדות העצמית מתחילה ואנו רואות את עצמנו פועלות מבפנים: את המנגנונים, את התהליכים, את התכנותים הפנימיים, לרגע הזה שבו אנו חוות את עצמנו מתוך התבוננות פנימית שכזו, לזה אני קוראת סמכות פנימית. סמכות פנימית אינה ודאות מוחלטת והיא גם אינה התעקשות שאני תמיד יודעת מה נכון. להפך. היא היכולת להישאר מחוברת לעצמי גם כשאני בודקת, לומדת, משנה את דעתי ומגלה רובד נוסף של המציאות. סמכות פנימית. מאפשרת לי להקשיב לאחרים בלי למסור להם את ההגה, לקבל ידע בלי לוותר על ההבחנה, להרגיש עמוק, בלי להפוך כל תחושה מיד למסקנה ולפעול מתוך בחירה הולכת ומתבהרת.
כאן נפגשות בעיניי התפתחות אישית והתפתחות נשמתית. התפתחות אישית עוסקת באדם שאני בעולם: היחסים שלי, העבודה, הגוף, הכסף, הפחדים, הגבולות, החלומות והבחירות שלי. ההתפתחות הנשמתית שואלת שאלות רחבות יותר: מי אני מעבר להרגלים ולתפקידים שלי? מהו הכיוון שמבקש להתפתח דרכי? מה מעניק לחיי משמעות? ואיך אני יכולה לחיות כך שהחיים החיצוניים והאמת הפנימית שלי ידברו יותר ויותר באותה שפה?
העקרונות הרוחניים והפילוסופיים, שמלווים את הדרך הזאת אינם מבחינתי מערכת סגורה שצריך לקבל כאמת. הם עדשות לחקירה, דרכים להתבונן באדם, בתודעה, ביחסים שבין גוף-רגש-מחשבה, בחופש ובאחריות, במשמעות, בקשר שבין העולם הפנימי לבין האופן שבו אנחנו פוגשות את החיים. במשך שנים עסקתי באימון, בתודעה, בפילוסופיה, ברוחנית, ב-NLP , בעבודה עם דפוסים, בביטוי עצמי ובחקר המבנה האנושי. עם הזמן הלכה והתבהרה לי תמונה רחבה יותר: הכלים שונים, אבל השאלה שחוזרת מתחת לכולם דומה מאוד: מה מנהל אותי ומה מאפשר לי להתחיל לנהל את חייך מתוך עצמי?
זו גם המשמעות שאני נותנת היום ל'הדרך לצאת מהמטריקס'. המטריקס אינו רק משהו שנמצא 'בחוץ'. הוא יכול להיות כל מערכת שפועלת בתוכנו מבלי שנבחין בה: אמונה שספגנו, פחד שהפך לזהות, סיפור שחזרנו עליו כל כך הרבה פעמים עד שנעשה אמת, צורך באישור, אידיאל שאנחנו מנסות לעמוד בו, או דרך חיים שנכנסנו אליה מבלי לעצור ולשאול אם היא עדיין שלנו.
היציאה ממנו אינה בריחה מן העולם. היא כניסה עמוקה יותר לחיים מתוך ראייה, הבחנה וסמכות פנימית. וככל שהראייה הזאת מתפתחת, קורה דבר מעניין: אנחנו לא בהכרח נעשות בטוחות יותר בכל דבר. אנחנו נעשות חופשיות יותר בתוך אי-הוודאות. פחות מופעלות אוטומטית, יותר מסוגלות לעצור, לראות, להרגיש, לבדוק ואז – לבחור.
מיכל תבל
המאמר כתוב בלשון נקבה אך הוא פונה לנשים וגברים כאחד.
